Shabbath
Daf 4a
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ. מָהוּ. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה. פָּטוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלָט חַייָב. מַה בֵין נָחָה לָאָרֶץ לְנָחָה לְתוֹךְ יָדוֹ. 4a תַּמָּן לָמָּה הוּא חַייָב. תַּמָּן הוּא זָרַק וְאַחֵר קִיבֵּל. בְּרַם הָכָא הוּא זָרַק הוּא קִיבֵּל. וּתְהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא פָטוּר. אִילּוּ זָרַק בִּימִין וְהוֹצִיא וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב מִן הָדֵין פִּיו. וּפִיו לָאו כְּאַחֵר הוּא. וָכָא שְׂמֹאלוֹ כְאַחֵר הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן שֶׁזָּרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁהוּא חַייָב. וּמַה צְרִיכְא לֵיהּ. בְּזָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּימִין. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ זָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל צְרִיכָה לֵיהּ חַייָב. אִין תֵּימַר פִּיו. וּפִיו כֵּיוָן שֶׁאֲכָלָהּ כְּאַחֵר הוּא. בְּרַם הָכָא יָדוֹ כְאַחֵר הוּא. רִבִּי מָנָא בָעֵי. מֵעַתָּה הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בִּשְׁתֵּי יָדָיו יְהֵא פָטוּר מִשּׁוּם שְׂנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. וָדָא הִיא בַּעֲשׂוֹתָהּ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין.
Traduction
R. Yohanan demanda (17)B. ib., 5a.: si quelqu’un debout sur la voie jette un objet, puis saute et le rattrape, est-il coupable? Non, comme il est dit dans la Mishna (11, 6): ''si l’objet a été saisi par un autre, ou par un chien, ou s’il a été brûlé, il n’y a pas de délit''. R. Samuel objecte au nom de R. Zeira: il y a dispense, dans cette Mishna, parce que l’objet jeté a été saisi par un autre; mais s’il l’a rattrapé lui-même, il est coupable, sans distinguer si l’objet est tombé à terre, ou s’il est tombé dans sa main. Si donc en ce cas (l’ayant rattrapé lui-même) il est coupable, quel est le doute de R. Yohanan? C’est que la Mishna permet le cas où un autre rattrape l’objet, tandis qu’ici lui-même le rattrape, et il est clair qu’il doit être coupable. S’il a jeté de la main droite et rattrapé de la main gauche, il est évident qu’il est coupable au même titre que si c’est tombé dans la bouche; or, la bouche n’est-elle pas comme un autre? De même, la main gauche pourra être considérée comme autrui, et ce sera permis, R. Judan dit: il est évident, selon R. Yohanan, que lorsqu’après avoir jeté de la droite, on rattrape de la gauche, on est coupable; il n’y a de doute que lorsqu’ayant jeté de la droite on l’attrape de la même main. Selon les rabbins de Césarée ou b. Samei au nom de R. Aha, même lorsqu’ayant jeté de la main droite on rattrape de la gauche, il y a doute pour savoir s’il y a culpabilité: à celui qui voudrait comparer ce cas avec celui de la bouche, on peut répliquer que la bouche est bien semblable à autrui, parce qu’après la consommation l’aliment n’existe plus; tandis qu’ici pour la main, il ne s’agit pas d’une autre personne (on peut donc supposer que c’est permis). R. Mena objecte (s’il est admis que la gauche est pour ainsi dire d’autrui et qu’il y ait délit): selon toi, celui qui aurait transporté une figue à 2 mains ne devrait pas être coupable, comme si 2 personnes avaient accompli une seule œuvre. Cet différent, répondit R. Hiya b. Ada; c’est toujours compris dans la prescription biblique du travail (Lv 4, 27), et l’on a enseigné de même (11, 1): ''Lorsqu’un seul homme a accompli ce travail (fût-ce avec les 2 mains), il est coupable; mais s’ils étaient 2 ou 3, il n’y a pas de délit''.
Pnei Moshe non traduit
וקדם וקלטה. שנעקר ממקומו וקלט וקיבלה מהו ולקמן מפרש לה הבעיא:
ולאו מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנן לקמן בסוף פרק הזורק קלטה אחר וכו' פטור ופירשה ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן כלומר דכאן בהאי מתניתין בחוטף מיירי שקידם האחר וחטף. וקילטה מן האויר הא אם קלט לתוך ידו וקיבלה חייב הזורק וכדמפרש להטעם דמה בין נחה לארץ ומה בין נחה לתוך ידו של חבירו והרי הזורק הזה עשה כל המלאכה:
תמן למה הוא חייב. כלומר דהשתא מסיק להקושיא דמאי קא מיבעיא ליה לר' יוחנן הא שמעינן לפי האי פירושא דמתני' דהזורק דאם קלטה לתוך ידו חייב וא''כ כמה דתימר דתמן הוא חייב ה''נ אם קלטה הוא בעצמו יהא חייב:
ומשני דלא דמי דתמן הוא זורק ואחר הוא שקיבל וא''כ הוי ליה כמו הזורק ונח בארץ דמ''ש אם נחה בארץ או שנחה לתוך ידו של חבירו אבל הכא היא זרק והוא בעצמו קיבל דאיכא למימר דהואיל דהויא להו שתי כחות אע''ג דבאדם אחד הוא כשני בני אדם דמי והוי כשנים שעשו את המלאכה ולא מיחייב:
ותהא פשיטא ליה שהוא פטור. אי הכי לידוק איפכא דדוקא אם קלטה אחר בידו הוא דחייב כדדייקינן ממתני' דהזורק אבל הכא מכיון שהוא בעצמו לא הספיק לו עד שתניח ונעקר ממקומו וקלטה מסתברא שהוא פטור:
אילו זרק בימין. כלומר דהש''ס מהדר דלא היא דלפטורא נמי לאו פשיטא ליה דמה אלו זרק בימין והוציא את ידו השמאלית חוץ לד' אמות וקלט בשמאל שמא אינו חייב:
מן הדין פיו. כלומר וכ''ת היא גופה מנא לך שהוא חייב וקאמר מן הדין מילתא אתה יכול לפשוט לזה והיינו פיו וכלומר דודאי אם לאחר שזרק ד' אמות בר''ה רץ וקיבלה בפיו ודאי הנחה היא וחייב וכדמסיק ואזיל דכי פיו לאו כאחר הוא דמ''ש אם נחה ביד חבירו ומ''ש אם נחה בפיו שהושיטו וקיבלו וא''כ ה''ה שמאלו דכאחר הוא שקיבלה דמי וחייב הזורק:
אמר ר' יודן וכו'. כלומר דר' יודן ורבנן דקסרין וכו' פליגי בענין הבעיא דר' יוחנן במאי הוא דקא מיבעיא לי' דר' יודן קאמר דבזרק בימין וקלט בשמאל פשיטא ליה שחייב דהוי כזורק ונח בידו השמאלית לסוף ד' אמות ומה צריכא ומספקא ליה בזורק בימין וקלט בימין דע''כ היה צריך שיעקר ממקומו לסוף ד' אמות ולקבלה והוי ליה ככח אחר ואיכא לדמויי לשני ב''א וליפטר:
רבנן דקיסרין וכו'. אמרי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל נמי צריכה ומספקא ליה לר' יוחנן:
חייב. כלומר מי נימא דחייב או לא:
אין תימר פיו. כלומר וכי תימא ומ''ט לא איפשט ליה מפיו דודאי אם קיבלה לסוף ד' אמות בפיו חייב הוא דהיינו הנחה מעלייתא להכי קאמר דלא דמיא שמאל לפיו דקיבלה בפיו כיון שאכלה כאחר הוא כלומר דמסתמא מה שמקבל בפיו באוכל מיירי שזרק דבר שהוא אוכל ורץ לקבלה בפיו ואכלה וא''כ כקיבלה אחר לתוך ידו דמי וחייב כדלעיל אבל הכא שקיבלה בידו שמאלית ידו כאחר הוא. בתמיה הא איכא למימר שכיון שהוא בעצמו קיבלה לא מיחייב דאכתי שתי כחות הויא ואיכא לדמויי לשני ב''א:
ר' מנא בעי. להאי סברא דרבנן דקסרין א''כ מעתה הוציא לגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום דהויא ליה כשנים שעשו מלאכה אחת ופטורין:
א''ל ר' חייה בר אדא ודא הוא בעשותה. בתמיה והיכי סלקא אדעתיך למיפטר בכה''ג משים שנים שעשו מלאכה הרי כאן הוא עשה כל ההוצאה ומאי איכפת לן אם בידו אחת הוציא או בשתי ידיו דהא ולא כן תני יחיד שעשה חייב וכו' דבעשותה כתיב. וה''נ היינו בעשותה וכי קא מיבעיא לן אם זרק וקלט בידו האחרת דכשתי כחות במלאכה הוו ואיכא לדמויי לשנים שעשאוה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקָלַט גְּשָׁמִים מֵאֲוֵיר מְחִיצוֹת וְהוֹצִיא. חַייָב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בַּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלַט פָּטוּר. מַה בֵין נָתָן לוֹ אַחֵר מַה בֵין נָֽתְנוּ לוֹ שָׁמַיִם. אַתְייָא כְרִבִּי. דְּרִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁהּ.
Traduction
– R. Yohanan dit: si en étant placé sur la voie publique on recueille de la pluie de l’air d’un enclos, et qu’ensuite on la porte au dehors, on est coupable. R. Aboun b. Hiya ajoute au nom de R. Zeira: il en est ainsi lorsqu’on recueille la pluie d’un mur en pente; mais, si on la reçoit directement dans la main, il n’y a pas de délit. D’où vient cette distinction entre ce qui coule d’un mur, ou tombe du ciel? C’est conforme à ce qu’a dit Rabbi (18)Ib. 3b., qu’en cas de passage d’une voie publique à l’autre à travers une propriété privée, on est coupable; car il considère l’air de l’enclos comme un corps solide (de même, pour la pluie, il est coupable de l’avoir prise de l’enclos).
Pnei Moshe non traduit
וקלט גשמים מאויר מחיצות. של רשות היחיד והוציא חייב וכדמפרש ר' בון בחוטף מיירי כאן כלומר שחטף מהגשמים שהונחו ע''ג מחיצת רשות היחיד וכגון בכותל משופע:
הא אם קלט פטור. כלומר שקלט מן האויר וקבל והוציא פטור כדמפרש הטעם דמה בין נתן לו אחר לתוך ידו והוציא ומה בין נתנו לו שמים הא איהו לא עביד עקירה:
אתיא כרבי. האי דר' יוחנן כרבי הוא דעביד אויר מחיצות כממשה של המחיצה וכדאמר רבי לקמן בהלכה והו''ל כנוטל מתוך רה''י:
הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וְיָדוֹ מְלֵיאָה פֵירוֹת פְּשׁוּטָה לַחוּץ וְקִדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם אָסוּר לַהֲחֲזִירָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּר לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר. הֲווּן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. וּמָאן דָּמַר אָסוּר בְּשֶׁאֵין שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. אַמָר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה אָסוֹר. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּר לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. מַיי כְדוֹן. מָאן דָּמַר. אָסוּר. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וּמָאן דָּמַר מוּתָּר. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה.
Traduction
Si, en étant placé à l’intérieur, on a au dehors la main pleine de fruits et qu’à ce moment l’on sanctifie le commencement du Shabat, il n’est plus permis de rentrer (ce serait faire un transport interdit). Ceci, dit R. Aha au nom de R. Aba, est conforme à celui qui interdit d’user même de l’air de la voie publique au-dessus de 10 palmes. Selon un autre enseignement, il est permis de la rentrer. On a d’abord supposé que la discussion roule sur la détermination de l’emplacement sis au-dessous de la main chargée: d’après celui qui permet de la rentrer, il s’agirait d’un emplacement ayant au moins 4 palmes de largeur (sur 3), constituant un intermédiaire permis; celui qui défend de la retirer ne suppose pas cet emplacement. Au contraire, dit R. Yossé b. Rav, les 3 préopinants partagent l’avis de celui qui interdit d’user de l’air de la voie publique au-dessous de 10 palmes. Sur quoi donc se fonde la divergence de leurs opinions? Celui qui l’interdit suppose la main placée au-dessous de 10 palmes; celui qui le permet la suppose plus élevée.
Pnei Moshe non traduit
אסור להחזירה. דהוי כמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד:
כמאן דאמר אסור להשתמש באויר עשרה. של רה''ר דקלוטה באויר רה''ר כמונח ברה''ר דמיא:
אית תניי תני מותר. להחזירה:
הוון. בני הישיבה:
בעיין מימר דמ''ד מותר בשיש שם רוחב ארבעה במקום שפשט את ידו לחוץ והוו כמרה''י לרה''י ומותר ומאן דאמר אסור כשאין שם רוחב ד' בחוץ והשתא להאי מאן דאמר דמתיר בשיש שם רוחב ד' ע''כ דס''ל דאין אויר רה''ר כר''ה ולפיכך מקום שיש בו רוחב ד' אע''פ שאינה גבוה עשרה לאו כר''ה היא:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא אלא דבין זה וכו' דכ''ע מודים דאויר רה''ר כרה''ר דמי כל היכא שאין כאן רחב ד' וגבוה עשרה:
מאי כדין. והשתא במאי פליגי הני תנאי וקאמר דלא פליגי אלא מאן דאמר אסור כשפשט ידו לחוץ למטה מעשרה דאויר רה''ר היא ומאן דאמר מותר למעלה מעשרה דמקום פטור הוא:
Shabbath
Daf 4b
הֶעָנִי חַייָב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְהִיא 4b שֶׁתְּהֵא יָדוֹ שֶׁלְּעָנִי בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה לַקַּרְקַע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּרָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל ד'. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה כַּרְמְלִית הוּא. רִבִּי לָּֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן כַּרְסָנָה. בְּשֶׁהָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַפְּלַטְיָא. אֲבָל אִם הָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַכּוֹתֶל כַּרְמְלִית הִיא.
Traduction
Ce pauvre est condamnable, non le maître'', dit notre Mishna. Toutefois ajoute R. Juda au nom de Samuel, il faut que la main du pauvre se trouve à une distance au-dessous de 10 palmes du sol (au-dessus de cette mesure; c’est un bien privé). R. Zeira y met pour condition que l’on soit loin du mur d’au moins 4 palmes, tandis qu’à une distance moindre, cette main est un intermédiaire se confondant avec le mur (non interdit). Selon R. Eléazar au nom de R. Simon Karsena, le pauvre est punissable lorsqu’il avait le visage tourné vers la place publique; mais s’il était tourné vers le mur (avec lequel il se confond par la proximité), c’était dans un lieu intermédiaire (non interdit).
Pnei Moshe non traduit
העני חייב וכו' והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אבבא שניה דהרישא קאי פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' בעל הבית חייב והעני פטור וקאמר שמואל דהא דבעל הבית מתחייב בנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה וכו' הינו דוקא בשידו של עני בתוך עשרה לקרקע היא דכל למטה מעשרה רשות הרבים היא אבל אם היתה ידו למעלה מעשרה פטור הבעה''ב דלאו הנחה. וכן לא העקירה בר''ה הן ובבבא דרישא פשט העני את ידו לפנים וכו' בזה ודאי לא בעינן שתהא ידו של בע''ה בתוך עשרה דהא ביתא כמאן דמליא דמי:
ברחוק מן הכותל ארבעה. כלומר דבעינן נמי שיהא העני עומד ברחוק מן כותל הבית ארבעה טפחים שכל פחות מד' טפחים לכותל נחשב כצדי ר''ה וכקרן זוית הסמוכה לר''ה דלאו להלוך עבידא וכרמלית הוא דהויא:
בשהיו פניו. של העני הפוכות לפלטיא וכלומר דר' אלעזר מוסיף וס''ל דאע''פ שהוא רחוק מן הכותל ד' טפחים מ''מ בעינן נמי שיהא אחוריו להבית ופניו כלפי ר''ה דאז כשהבע''ה נותן לתוך ידו הוי כמוציא מרה''י לר''ה אבל אם היו פניו הפוכות להכותל מכיון דבינו לבין הכותל לא ניחא תשמישיה הרי ידו כנתונה בכרמלית היא:
רִבִּי חִסְדָּא בְשֵׁם אַשִּׁי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. רַב אָמַר. תַּרְכּוֹס שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב ד'. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְנוֹרָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וּפִירְחָהּ אַרְבָּעָה. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ חַייָב. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא סוֹף דָּבָר מְנוֹרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטַבֻּלָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב.
Traduction
R. Hisda dit au nom d’Ashé (11, 2): lorsqu’un pieu haut de 10 palmes est planté sur la voie publique (et qu’il est surmonté d’une plate-forme de 4 palmes en largeur), il est interdit d’y apporter quelque chose de la voie publique, ainsi qu’à l’inverse. Rav dit: lorsqu’un siège qrono'' se trouve sur la voie publique, ayant 10 palmes de haut sur 4 de large, il est interdit d’emporter quelque chose de là sur la voie publique, comme à l’inverse. R. Oshia dit: lorsqu’un candélabre se trouve sur la voie publique, haut de 10 palmes et ayant un godet large de 4, il n’est pas permis d’y rien apporter de la voie publique, ni à l’inverse. R. Mena dit: ce n’est pas seulement pour un chandelier, mais pour un simple pieu planté sur la voie publique, haut de 10 palmes et surmonté d’une tablette ayant 4 palmes de large, qu’il est interdit d’en porter un objet sur la voie publique, ou à l’inverse.
Pnei Moshe non traduit
ר' חסדא בשם אשי קנה נעוץ בר''ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. כצ''ל והכי גריס להא לקמן בסוף הלכה דהרי מכיון שאין כאן רחב ד' לא מיקריא רשות בפ''ע. ומקום פטור הוא ומותר להשתמש ממנו לרה''י וכן לר''ה. וגי' העתקת הספרים נשתבש אגב הא דלקמן:
תרבוס שהוא עומד בר''ה. תרבוס הוא כלי של עור כעין ארגז ובמשנה פכ''ד דכלים שלשה תרבוסין הן וקמ''ל דאע''ג דכלי הוא מכיון שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה כרשות בפ''ע הוא ואם הוא עומד בר''ה המשתמש מת כו לר''ה כמשתמש מרה''י לר''ה וכן מר''ה לתוכו. וכן אתה אומר במנורה:
ופרחה. שעושין בגוף המנורה בראשו כעין פרח:
לא סוף דבר מנורה. לאו דוקא מנורה שרחבה היא נראית אלא אפי' קנה בר''ה גבוה עשרה וטבלא נתונה בראשו והיא רחבה ארבעה כרשות בפ''ע היא:
מְנַיִין לְמַעֲלָה מֵי' שֶׁהִיא רְשׁוּת אֲחֶרֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפּוֹרֶת אֲשֶׁר עַל אָרוֹן הָעֵדוּת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים. וְכָתוּב. אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן הַשָּׁמַ֔יִם דִּיבַּרְתִּי עִמָּכֶֽם: מַה דִיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְשׁוּת אֲחֶרֶת אַף דִּיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן רְשׁוּת אֲחֶרֶת. וַאֲרוֹן לֹא תִשְׁעָה טְפָחִים הוּא. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. מְנַיִין לַכַּפּוֹרֶת שֶׁהוּא טֶפַח. תַּנָּא רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר שְׁמוּאֵל. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נָֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכוֹ וְרוֹחְבוֹ וְנָֽתְנָה שֵׁעוּר קוֹמָתָן. חוּץ מִן הַכַּפּוֹרֶת שֶׁנָּֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכָהּ וְרָחְבָּהּ וְלֹא נָֽתְנָה שֵׁיעוּר קוֹמָתָהּ. תְּלַמְּדֶינָּהּ מִכְּלִי קָטוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב. מַה כָאן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: מַה כָאן כָּל שֶׁהוּא אַף כָּאן כָּל שֶׁהוּא. מַאי כְדוֹן. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר. פְּנֵי. וְאֵין פְּנֵי פָּחוּת מִטֶּפַח.
Traduction
D’où sait-on qu’au-dessus de 10 palmes (19)Jér., (Suka 1, 1) ( 51d). l’espace est considéré comme différent? Selon R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish, on le déduit de ce qu’il est dit (Ex 25, 22): C’est là que je te donne rendez-vous, et je te parlerai de dessus le propitiatoire qui est placé au-dessus de l’arche du témoignage, entre les 2 chérubins; et il est dit aussi (Ex 22, 19): Vous avez vu vous-mêmes que je vous ai parlé du haut du ciel. Or, de même que la parole émise dans ce second verset émane d’un autre domaine (du ciel), il en sera de même pour ce que dit le 1er verset, parlant de l’arche sainte (bien que celle-ci ait à peine 10 palmes, c’est un autre domaine). -Mais ne sait-on pas, par les mesures bibliques, que l’arche avait seulement 9 palmes (non 10)? En effet, répondit l’école de R. Yanaï, on y ajoute le palme pour la hauteur du propitiatoire. D’où sait-on cette dernière mesure, demande R. Zeira? C’est que, dit R. Hanania b. Samuel, pour tous les ustensiles du sanctuaire la loi a fixé les mesures de longueur et de largeur, ainsi que leur hauteur (ou épaisseur), sauf qu’elle a omis ce dernier point pour le propitiatoire, que l’on peut connaître par déduction du plus petit ustensile employé au sanctuaire. Il est dit (Ex 25, 25): Tu feras à la table une bordure d’un palme tout autour. Or, comme celle-ci avait un palme d’épaisseur, c’était sans doute aussi celle du propitiatoire; ou peut être il faut la déduire de ce qu’il est dit (ib.): Tu feras une couronne d’or autour de cette bordure, laquelle était fort mince. Il faut donc déduire la mesure d’un palme du propitiatoire de ce qu’il est dit (Lv 4, 17): Sur la face du propitiatoire, où le mot face implique un espace d’au moins un palme.
Pnei Moshe non traduit
מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. דאמרינן עד עשרה באויר ר''ה כר''ה היא ולמעלה מקום פטור הוא וכן להא דאמרינן בכל דוכתי מחיצה גבוה עשרה ומנין:
מה דיבור שנאמר להלן. כי מן השמים דברתי עמכם ורשות אחרת נקראת דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומעולם לא ירדה השכינה למטה מעשרה הרי מרשות אחרת דיבר:
אף דיבר שנאמר כאן. במעל הכפורת רשות אחרת שהיה הדיבור מלמעלה מעשרה:
וארון לא תשעה טפחים הוא. דהא כתיב ואמה וחצי קומתו ואמה בת ששה היא:
בכפורת טפח. עם הטפח של הכפורת הרי כאן עשרה:
ולא נתנה שיעור קומתה. שהוא מדת עוביה וזה אינו מפורש בכתוב:
תלמדינה מכלי קטן שבמקדש. והוא המסגרת של השלחן דכתיב ביה ועשית לו מסגרת טפח סביב:
או אינו. אלא דילפינן מן הזר שלו כדכתיב ועשית זר זהב ולא היה אלא כל שהוא:
מאי כדון והשתא מנלן דהכפרת היה טפח:
פני. דכתיב על פני הכפרת קדמה ואין פנים פחות מטפח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source